פסק דין
1.עניינה של התביעה שלפניי בקשרי מסחר להפצת קמח בשטחי הרשות הפלשתינאית. התובע, תושב העיר חברון, מנהל עסק לשיווק והפצת קמח (להלן: "העסק"). הנתבעת הנה חברה העוסקת בייצור, שיווק ומכירת קמח. בין השנים 2000-2009 הפיץ ושיווק התובע קמח שרכש מהנתבעת באזור העיר חברון. בסוף שנת 2009, נקלעו יחסי הצדדים למשבר. על רקע זאת עתר התובע בתביעה שלפניי לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו עקב סיום הסכם ההפצה. סכום התביעה הועמד על סך 2,376,635 ₪.
עיקר טענות התובע:
2.עד ראשית שנת 2000 רכש התובע קמח ממספר מפעלים בישראל ובעיקר מטחנת קמח דגן לישראל בע"מ (להלן: "טחנת דגן"). בשנת 2000 פנה התובע למנהל הנתבעת, מר יחזקאל רוט (להלן: "מר רוט") בניסיון לשכנעו לקנות קמח מהנתבעת בלבד ולשווקו באופן בלעדי באזור חברון. לשם כך העמיד מר רוט לרשות התובע תנאי רכישה נוחים שכללו: תשלום במתכונת "שוטף פלוס 60 ימים", העמדת עלות שק קמח על סך 150-152 ₪, ללא תחרות ואספקת קמח כל עוד ירכוש אותו התובע באופן בלעדי מהנתבעת.
3.עוד סוכם בין הצדדים כי כל סוחר שיעבוד עם הנתבעת יפיץ קמח באזור הנמצא בתחום "סמכותו". כך, יפיץ התובע קמח באזור חברון ויאסר מחאמיד (להלן: "יאסר"), שרכש אף הוא קמח מהנתבעת, יפיץ אותו באזור בית לחם.
4.לנוכח הסכמת התובע לתנאים אלה, נרקם בין הצדדים הסכם הפצה בלעדי (להלן: "הסכם ההפצה"). בעקבות הסכם ההפצה, החל התובע לרכוש קמח מהנתבעת בלבד. כך, רכש התובע בין 300-400 טון קמח בחודש, בעוד שטרם הסכם זה רכש מהנתבעת 15 טון קמח מידי שבוע.
5.בהתאם לדפוס עבודה שהיה מקובל ונהוג בענף הקמח, התשלום עבור הסחורה שסיפק התובע ללקוחותיו בוצע למפרע כדלקמן: בעת שלקוח קיבל סחורה חדשה, שילם לתובע בהמחאות עבור הסחורה שקיבל בפעם האחרונה.
6.הסכם ההפצה נמשך בין השנים 2000-2009, כששני הצדדים עומדים בהתחייבויותיהם על פיו. במהלך שנים אלה, התרגלו לקוחות התובע לסוג הקמח הספציפי שייצרה הנתבעת.
7.בחודש ספטמבר 2009 הודיע מר רוט לתובע באופן פתאומי כי בשל תחרות שקיימת בין התובע לבין יאסר, לא תוכל הנתבעת לספק לתובע את מלוא כמות הקמח המבוקשת על ידו.
8.לימים, התברר כי יאסר פנה למר רוט, בטענה שהתובע מוכר קמח באזור בית לחם באמצעות סוחר בשם אלשיוחי ומכאן "זכותו" של יאסר למכור קמח באזור חברון, בו פעל התובע. בפועל מכר יאסר קמח באזור חברון, בידיעת הנתבעת ותוך שהיא מוכרת לו קמח במחיר מופחת מהמחיר שבו מכרה לתובע. בכך יצרה הנתבעת תחרות בלתי הוגנת.
9.פניותיו של התובע בעניין זה לנתבעת לא נענו. לכן, על מנת להקטין את נזקיו, החל התובע לשווק קמח באזור בית לחם. זמן קצר לאחר מכן, בעקבות הסדר אליו הגיע התובע עם הנתבעת ויאסר, חדל התובע מלשווק קמח באזור בית לחם. בהמשך אף חדל התובע מלשווק קמח לאלשיוחי. אולם דבר מהאמור לעיל לא הועיל ומערכת היחסים בין התובע לנתבעת הלכה והתדרדרה.
10.בניסיון להפסיק את הקשר העסקי עם התובע, המשיכה הנתבעת למכור ליאסר קמח במחיר מופחת, תוך הפרת ההסכם המפורש בינה לבין התובע ותוך גרימת נזקים רבים לתובע.
11.ביום 21.9.10 שלח התובע, כנהוג, משאית למחסני הנתבעת כדי להעמיס עליה שקי קמח. במועד זה, סירבה הנתבעת, ללא כל התראה מוקדמת, לספק לתובע את הסחורה. לטענתה, סברה כי התובע הודיע שיפסיק לרכוש ממנה קמח. התובע הבהיר שלא נבראו דברים מעולם, ולאחר שהפציר במר רוט שלא יפר את ההסכם ביניהם, הסכים מר רוט לספק לתובע את כמות הקמח שביקש.
12.במועד זה, בניגוד להסכם מפורש ביניהם, התנתה הנתבעת את אספקת הקמח בתשלום על בסיס מזומן. גם בפעמים שלאחר מכן, התנתה הנתבעת את אספקת הקמח לתובע בתשלום במזומן. הנתבעת אף הייתה מוכנה להפחית את מחיר הקמח באופן תמידי לסך 137 ₪ עבור שק קמח ובלבד שהתובע ישלם במזומן.
13.ביום 24.9.09 כאשר הגיעה משאית של התובע למחסני הנתבעת, סירבה הנתבעת פעם נוספת למסור את שקי הקמח בטענה "שקיים אצלה לחץ". לאור הסדר התשלומים שהיה נהוג בין התובע ללקוחותיו, סירוב זה, יחד עם דרישת הנתבעת לתשלום במזומן עבור שקי הקמח, הביאו לקריסת עסקו של התובע.
14.נוכח האמור, שיקים שמסר התובע לנתבעת וסכומם הכולל הנו 913,515 ₪, לא כובדו. הנתבעת מסרה שיקים אלו לידיו של יאסר על מנת ש"יגבה" אותם עבורה.
15.מתוך רצון לפרוע את החוב שנוצר, הגיע התובע להסכם עם יאסר לפיו, התובע ישלם 650,000 ₪ בעד מלוא השיקים שמסרה הנתבעת ליאסר. כנגד תשלום זה, התחייב יאסר להחתים את הנתבעת על "מכתב ויתור" בו היא מודה שהתובע אינו חייב לה דבר.
16.הנתבעת קשרה קשר עם יאסר במטרה להביא לקריסת עסקו של התובע. לשם כך, סיפקה ליאסר שקי קמח במחיר מופחת, ביטלה את תנאי התשלום שנקבעו מראש עם התובע, סירבה לספק לתובע שקי קמח ונתנה ליאסר "אישור" למכור קמח בחברון. פעולות אלה הביאו להפרת הסכם ההפצה על ידי הנתבעת.
17.בעקבות הפרת הסכם ההפצה נגרמו לתובע נזקים בסך 2,376,635 ₪ אותם עתר להשית על הנתבעת כדלקמן:
א.913,515 ₪ בגין השיקים שנמסרו לנתבעת ואותם העבירה ליאסר. לחילופין ביקש התובע להשיב את השיקים לידיו.